הליך הגירושין בישראל, הוא הליך אשר בעיקרו מצוי בסמכות בלעדית של בית הדין הרבני, זאת בהתאם לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי דין רבניים"). הליך הגירושין טומן בחובו הליך משפטי סבוך, הכולל הליכי משנה כמו: משמורת ילדים, מזונות, חלוקת רכוש ועוד. לכל אלו מתלווה הפן הרגשי והוא פירוק קשר הנישואין עם אדם שעמו חשבת שתחיה או תחיי, את שארית חייך. בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה משמעותית באחוזי הגירושין ואף קיימים נתונים המדווחים על כך שזוג אחד מכל שלושה זוגות, מתגרשים. על מנת לצמצם את התופעה ולמנוע גירושין שלא לצורך, החלו כיום בהנהלת בתי המשפט, לעודד תהליך גישור במסגרת הליכי גירושין ותיקי גירושין. במאמר שלפניכם/ן, נציג שאלות רלוונטיות בנושא ואת התשובות עליהן.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.

כיצד מתקיים הליך הגירושין בישראל?

כאמור, כל הנוגע לנישואין וגירושין של יהודים בישראל, כפוף לבית הדין הרבני ובסמכותו הבלעדית. ערכאה זו הינה ערכאה מקבילה לבית המשפט לענייני משפחה, הנמצאת בכפיפות למערכת המשפט הכללית בישראל, אם כי פסיקותיה מתבססות על הדת היהודית ועל ההלכות ביהדות. רק בבית הדין האמור, ניתן יהיה להפסיק קשר של נישואים של בני זוג. הפנייה לגירושין תעשה על ידי אחד הצדדים או שניהם, לבית הדין הרבני, בבקשה לגירושין.

ככלל, התפיסה ביהדות היא שמירה על ערך הנישואין ופירוקם יעשה רק במקרי קיצון, בעת שקיימת עילת גירושין, שהיא סיבה שבגינה מאפשרת הדת היהודית להתיר קשר נישואין. ההליך יכלול ניסיון לשמירת התא המשפחתי, בעזרת קביעתו של בית הדין הרבני לביצוע הסכם "שלום בית". זהו הסכם לפיו ינסו בני הזוג לתקן את הפערים ביניהם והוא מלווה במגבלות כדי להבטיח את התקיימותו. ניסיונות להסכם זה, לא יתבצעו ברוב המקרים, אלא רק באלו שיראה בית הדין הרבני לנכון, לנסות ולגשר על פערי הזוג.

במידה וניסיון שלום הבית לא צולח, הרי שבני הזוג יצטרכו לנהל הליך גירושין במלואו, מן ההתחלה ועד הסוף. כל אחד יציג את טענותיו, במטרה להבטיח קיום עילת גירושין. לאחר השלב הזה, בית הדין הרבני יעבור לשלב ההוכחות, שבו הוא יוכל לחקור עדים ולקיים הליך משפטי, פשוטו כמשמעו, בדומה להליכים אזרחיים במשפט הכללי. כאשר בית הדין הרבני יגיע למסקנה, כי קיימת עילת גירושין, הוא יאפשר התרת הנישואין. אז, על הגבר לתת גט לאשתו, שהוא מסמך המסיים את קשר הנישואין על פי ההלכה. מתן הגט יתאפשר רק באישורו הבלעדי של הגבר. לאחר מתן הגט, בית הדין הרבני יעניק תוקף לסיום הקשר, בפסק דין הצהרתי, על מנת להבטיח את הכרת כלל המוסדות הממשלתיים ולאפשר לשנות את סטטוס בני הזוג. חשוב לציין כי האמור מעלה מתייחס להליך הגירושין ללא התייחסות לשאר הסוגיות הכרוכות בהליך זה. אם מדובר בזוג בעל נכסים משותפים או ילדים, אזי תתנהלנה תביעות נוספות, כגון: מזונות ילדים, משמורת, חלוקת רכוש ועוד. אלו ידונו באחת משתי הערכאות: בית הדין הרבני, או בית המשפט לענייני משפחה, זאת בהתאם למקום שבו תוגשנה התביעות לראשונה.

מהן עילות הגירושין המנויות בדת?

כאמור, עילת גירושין היא הסיבה שבגינה מאפשרת הדת היהודית, סיום קשר נישואין בין בני זוג יהודים. על פי ההלכה, אלו העילות:

עקרות – מדובר בעילת גירושין שקמה רק לאחר 10 שנות נישואין. על פי עילה זו, כאשר בני זוג לא מצליחים להביא ילדים מעל 10 שנים, ניתן לסיים את הקשר ביניהם. גם אם תוכר בעיה רפואית המעידה כי קיימת בעיית עקרות, אין זה מספיק לקיום העילה.

מומים ומחלות – בעילה זו, יכול אחד הצדדים לדרוש גירושין, לאור הסתרת מחלה או מום של האחר ממנו, שהוכרו לפני הנישואין ולא נאמרו ו/או הוסתרו ממנו. עילה זו תהיה רלוונטית, רק אם בעל המום הכיר במומו לפני הנישואין ולא יידע את הנישא לו, במודע.

מעשה כיעור – מדובר במעשה שאינו תואם מעשים של אישה נשואה. הדת רואה כמעט בכל מעשה של איחוד בין גבר ואישה, ללא קשר לנסיבות, כ"יחוד" והוא היותם של אישה וגבר במקום סגור. קיום יחוד בין אישה נשואה לגבר שאינו בעלה, יכול להקים נגדה עילת מעשה כיעור.

בגידה – עילת הבגידה, היא עילה המתקיימת כנגד האישה בלבד. זאת לאחר הוכחה לקיום יחסים אינטימיים בינה עם גבר שאינו בעלה. מדובר בנקודת אל חזור מבחינת הדת היהודית. ברגע שהצהיר הגבר על בגידתה לבית הדין הרבני, בית הדין הרבני יאסור אותה על בעלה ועל בועלה (הגבר שאיתו קיימה רומן), כלומר, בעלה לא יוכל לשוב לחיות עמה ולהישאר בקשר נישואין. יתרה מכך, אם בעתיד היא תרצה להינשא ל"מאהב", לא תוכל לעשות זאת.

אי קיום יחסי מין – מדובר בעילה התואמת בעיקר מצבים רפואיים כמו אימפוטנציה. העילה תועלה על ידי האישה כנגד הגבר וזאת במטרה לאפשר את קיום מצוות "פרו ורבו".

האם ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה? (מרוץ הסמכויות וסמכות בלעדית):

כאמור, בית הדין הרבני הינו הסמכות הבלעדית לכל הנוגע לנישואין וגירושין, אם כי קיימים הליכי נגזרת להליך המרכזי. בהליכים הללו ניתן לדון גם בבית המשפט לענייני משפחה, שהוא ערכאה שבה ידונו בכל תחומי האישות והתא המשפחתי, זאת לפי חוק בתי משפט לענייני משפחה, התשנ"ה–1995 (להלן: "חוק בתי משפט לענייני משפחה"). לבית הדין הרבני, לעומת זאת, מותר לדון בנושא אישות, רק אם יכרך סביב ההליך העיקרי, נישואין או גירושין.

לאור הכפילות באפשרות לגשת לערכאות, נקבע כלל, לפיו הערכאה הראשונה שאליה הוגשה התביעה, לה תהא הסמכות לדון בעניין. הערכאה השנייה אינה יכולה לעסוק בנושא זה ולכן כל החלטה שתינתן על ידה, תיחשב כחוסר סמכות. בפועל, בני הזוג מעוניינים להגיש את הבקשה במקום, שלדעתם, מזכה אותם בעליונות בניהול התיק. הסברה עוסקת בכך שבית הדין הרבני אינו שוויוני לנשים ולכן עדיף לנשים להגיש בקשות בבית המשפט לענייני משפחה ואילו לגברים להפך, אם כי בנסיבות מסוימות, הדבר אינו נכון. הניסיון הנ"ל, לזכות בעליונות, מכונה "מרוץ הסמכויות", זאת לאור "מרוצם" של בני הזוג, כל אחד בנפרד, לערכאה אחרת.

אם בן הזוג הגיש תביעת גירושין ואיני מעוניינת להתגרש, מה עליי לעשות?

כאשר בן הזוג מחליט להגיש תביעה לגירושין, ללא רצונו של בין הזוג האחר, יכול הצד השני לנסות ולשקם את מערכת היחסים, על ידי הגשת בקשה עצמאית לבית הדין הרבני לקיום הסכם שלום בית, שהוא תביעה לשלום בית. ההליך זהה לתהליך שיעבור זוג שבית הדין הרבני יעלה בפניו את ההסכם האמור, אם כי במקרה זה, יצטרך בית הדין הרבני לאשר את בקשתו של הצד הנגדי, זאת בהתאם לנסיבות המקרה ולבחינת כנות הבקשה של הצד הנגדי.

לא אחת הוגשו בקשות לשלום בית, במטרה להתיש את הצד השני ולהטיל עליו מגבלות שלא לצורך. הליך שלום הבית הינו חתימה על חוזה מחייב בין שני הצדדים, שבו ייקבעו פערים במערכת היחסים ודרך תיקונם. לקיום ההסכם יוגדר זמן לקיומו, שהוא "תקופת ביניים". לאחריה – במידה ולא יצלח ההסכם והתקופה לא תוביל לשיפור ביחסים של השניים, ימשיכו אלו את תהליך הגירושין. אחת הדרכים לקיצור ההליך הינה "הסכם שלום בית משולב", שבו בצמוד להסכם שלום הבית, יעבדו השניים על הסכם גירושין, זאת בהסתכלות על מצב שבו התקופה לשיקום לא תצליח והם יצטרכו להמשיך לגירושין. קיום הסכם משולב מקל על הזוג, אשר כותב חוזה בשלווה וברוגע, באופן יחסי, ללא משחקי כוח לכאורה. כתיבת הסכם גירושין בצמוד להסכם שלום בית, יובילו לקיצור ההליך באופן משמעותי.

שנינו בעד הגירושין, מה נוכל לעשות כדי להקל על ההליך?

לאור ההכרה בסכסוכים הנובעים מהליך הגירושין ורצון כל אחד מהצדדים להפגין כוח ולזכות בעליונות, בצירוף למטען רגשי כבד, ניתן ואף לעיתים – חובה, לפנות להליך גישור, בהתאם להליכים המתבצעים לאחרונה בהליכים אזרחיים. מטרת הגישור היא להביא את הזוג לפשרה בטרם ניהול ההליך המשפטי, זאת במטרה שיגיעו ללא סכסוכים קודמים ויעכבו את ההליך. ההליך עצמו יעשה רק ברצונם של הצדדים וללא כל חיוב לביצוע על ידי גורם שלישי, אם כי הערכאות מעודדות את הפנייה לגישור (לאור יעילות). ככלל, הליך הגישור מקביל בעיקרו להליך שלום בית משולב. ההליך עצמו ייעשה על ידי הידברות של שני הצדדים בליווי מגשר גירושין, שהוא איש מקצוע, לרוב עורך דין הבקיא בהליכי גישור גירושין בהתמקדות בגירושין.

ההליך יעשה באמצעות מספר פגישות שבהן ידונו בני הזוג בהליך הגירושין עצמו וכן בהליכים הנגזרים, הכוללים: חלוקת רכוש, מזונות ילדים ואישה, הסדרי ראיה ומשמורת ועוד. ההליך יתחיל בבחירת מגשר המקובל על שני הצדדים. לאחר בחירת המגשר המקובל על שני הצדדים, המגשר יבצע עם כל אחד מהצדדים, בנפרד, פגישות אישיות, לצורך תיאום ציפיות ובירור רצונותיהם מההליך, כולל הנקודות שעליהן הם יכולים להתפשר. לאחר עיבוד המידע על ידי המגשר, יתקיימו פגישות משותפות בין הצדדים, על מנת להגיע לעמק השווה. במידת הצורך ואם ירצו בכך בני הזוג, יהיה ניתן להפסיק את ההליך, בשונה מהליך יישוב סכסוכים, שבו חייבות להתקיים פגישות מהו"ת, כפי שמוגדר, על מנת להמשיך בהליך הגירושין, במידת הצורך.

מהם היתרונות והחסרונות של הליך הגישור?

הליך הגישור בגירושין טומן בחובו מספר יתרונות מרכזיים וחשובים, במיוחד כאשר אנו דנים בגירושין. להלן מספר יתרונות: חסכון כספי – הליך הגירושין ידוע ככזה שלוקח משאבים רבים מהזוג, הן בתשלום לעורכי דין והן בהליכי נגזרת. כמו כן, חלוקת רכוש בצורה לא שוויונית ובמטרה לסיים את ההליך, תגרום גם היא להפסד כספי. אי לכך, שימוש במגשר יוכל להוזיל בעלויות, על ידי קיצור זמני ההליך המרכזי וערעורים, שימוש בעורכי דין רבים וכן חלוקת הגונה של הרכוש. יתרון נוסף הוא היעילות בהליך – כאשר בני זוג מסיימים הליך גישור, טרם פתיחת תיק גירושין, ההליך המרכזי ייקח פחות זמן וללא צורך בשלב הוכחות מתיש ודחיות של השניים בעזרת הליכי ביניים, כמו שלום בית וכדומה. מנגד, ניתן להצביע על מספר חסרונות, ביניהם: קיום הפשרה כאי החלטה – הליך הגישור אינו מסיים את המחלוקת בין בני הזוג. הוא עשוי להיות הליך ביניים נוסף, שלא ימנע את הגעת הצדדים בשנית להליך גירושין מרובה בסכסוכים ואינטריגות. יתכן שהליך שכזה יוביל להסכם שאינו ממצה את כלל הסעדים, עקב רצון של השניים להגיע לאיזו שהיא פשרה שלא תואמת בהכרח את מצבם האמתי.

מהו חוק הסדר התדיינויות והאם חייב לעבור את ההליך המצוין בו?

חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה–2014, הינו חוק שאליו נוספו תקנות משנת 2016, לפיו בני זוג חייבים להגיש בקשה ליישוב סכסוך, טרם הגשת תביעה לגירושין. הליך זה לכאורה מאריך את הליך הגירושין, אך מטרתו ליישב את הבעיות שבגללן מתווכחים בני הזוג, בדומה למטרתו של מגשר. המטרה המשנית היא צמצום ההתדיינויות המשפטיות והסדרת היבטים הנוגעים להליכי מעטפת.

בזמן המוגדר ליישוב הסכסוך, מנועים הצדדים מלהגיש בקשות לעיכוב הליכים (אם כי – קיימים סייגים בנושא). הליך זה יוכל להתבצע בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה, לפני בחירת הצדדים. התהליך עצמו יכלול ארבעה פגישות תיאום, שיערכו במהלך 45 ימים מהגשת הבקשה. הנוכחות בפגישות הללו היא חובה. בפגישות הללו ידונו הצדדים בכל נושאי המעטפת הנגזרים מגירושיהם. כמו כן, יציגו עורכי הדין מיחידת הסיוע, המנהלים את ההליך את ההשלכות המשפטיות של הליך הגירושין, את ההשלכות הכלכליות והחברתיות של ההליך ויסייעו במגוון דרכים לפתרון הסכסוך בדרכי שלום. לאחר סיום ההליך, עם תום עשרה ימים מהפגישה האחרונה, יודיעו הצדדים על החלטתם ליחידת הסיוע והאם הם מעוניינים בהליך גישור חלופי ליישוב הסכסוך ביניהם.

בעלי לא מוכן לתת "גט", מהו אותו גט ומה אוכל לעשות בנוגע לכך?

מתן הגט יעשה על ידי הגבר לבדו, זאת מרצונו הבלעדי בלבד. כל כפייה על גבר לתת את הגט, תיחשב כגט מעושה, אם כי קיימות אפשרות עקיפות לזרז את מתן הגט על ידי הגבר. לבית הדין הרבני קיימת סמכות להטיל סנקציות בגין סירוב למתן גט לאישה והשארתה מסורבת גט ובעצם לכודה לגבר שאינו מעוניין לשחררה. חלק מהסנקציות הניתנות על ידי בתי הדין הרבניים, הן: פיצויים כספיים, הקפאת קצבאות באם קיימות, ביטול רישיון נהיגה, צו עיכוב יציאה מהארץ ואף מאסר לתקופה מוגדרת, אם כי מדובר בימים בודדים. לאחרונה, ניתנת האפשרות להגשת תביעה אזרחית בבית המשפט לענייני משפחה, כתביעה נזיקית על הנזקים שנגרמים לאישה שלכודה עם בעלה, שאינו מעוניין לשחררה מנישואין עמו.

סיכום:

הליך הגירושין בכללותו מביא לתהיות רבות, הן לאור הערכאה הייחודית שהיא בית הדין הרבני והן בשל המורכבות הרבה והשפעות ההחלטות בצורה משמעותית על כל הנוגעים בדבר (בני הזוג עצמם, ילדיהם במידה ויש ולעיתים גם המשפחות המורחבות של הצדדים). מוכרת הסוגיה הנוגעת לשימוש בקלפי מיקוח בניהול הליך הגירושין וניהול ההליך על ידי הצדדים בצורה "מכוערת", בעלת סכסוכים רבים, לפעמים שלא לצורך. לרוב, הקושי נובע מפגיעה רגשית של הצדדים ולא מהתנהגות קרה ומחושבת, שתואמת את ההליך האזרחי הכללי.

אי לכל אלה ובשל המורכבות הרבה, ישנה הליכים קדם משפטיים, שמטרתם להקל על הליך הגירושין וההליכים הנלווים אליו ואף לנסות ולמנוע את תוצאת הגירושין. בית הדין הרבני, מבחינתו, שומר על קדושת הנישואין וינסה להוביל את הזוג לפשרות בחייהם הזוגיים, זאת במידה ואין מניעה דתית להישארותם יחדיו (עילת בגידה, לדוגמא). זהו אחד ההליכים המגשרים והמונעים גירושין.

הליכים המנסים לפשר, במטרה להמשיך בהליך הגירושין בכמה שפחות סכסוכים, הינם: הליך שלום בית משולב בהסכם גירושין, שימוש בגישור גירושין כמתואר והחוק החדש יחסית, אשר מחייב את בני הזוג לעבור פגישות מהו"ת, במטרה ליישב את הסכסך ביניהם. בכל תהיה או שאלה הנוגעת להליך הגירושין, מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה. עורך דין מסוג זה יוכל להמליץ על הליכי הביניים המתאימים לזוג בהתאם לנסיבות וכן לנהל את הפן המשפטי, על כל היבטיו, בהליך הסבוך.